נאום עמיר פרץ - אי אמון בממשלת נתניהו 20-7-15

אדוני ראש הממשלה, בהצעת אי אמון זו לא מוטלת עלי החובה להוכיח כי הסכם הגרעין שנחתם בוינה הוא כשלון היסטורי. רוב חברי הבית הזה חושבים כך, הציבור חושב כך ובמיוחד אתה ראש הממשלה חושב כך. אתה עובר ממיקרופון  למצלמה ,מראיון לאולפן כדי לחזור על המסר: זה הסכם רע, טעות היסטורית, כשלון. כשלון  כשלון. שמענו.

אדוני ראש הממשלה, כשלושה עשורים גם אתה וגם אני משרתים את עם ישראל ,כל אחד לפי דרכו ,כל אחד ע"פ תפיסתו  והיינו עדים לאירועים הכי המשמעותיים ביותר, חלקם תוצאה של  התלקחות שאיבדה שליטה וחלקם פועל יוצא של מדיניות ותיכנון מוקדם. בסופו של כל אירוע ביטחוני או מדיני נשאלה השאלה: האם זו הייתה הדרך היחידה ,האם זו הייתה הדרך הנכונה ? האם נשקלו באמת כל החלופות ? האם חשבנו על כל ההשלכות? מה מחיר קבלת החלטה, וחשוב מכך,מה מחיר אי-קבלת החלטה?

ההסכם עם איראן לא בא כרעם ביום בהיר. הוא שיאו של תהליך ארוך, ולמען האמת, די גלוי ושקוף. אין פה הפתעה, לא טקטית ולא אסטרטגית.

להסכם שנחתם עם איראן ,מדינת ישראל אמורה להגיע מוכנה  ,שולטת במתרחש ,כשהאופציות בידינו והעולם איתנו - קשוב לעמדותינו, נכון לשמוע הסתייגויותינו, מוכן לשקול את הצעותינו.

כבר כמעט שני עשורים בהם הצבת  את הנושא האיראני כנושא מרכזי הן בשבתך באופוזיציה ,הן כאזרח מודאג ,הן כחבר כנסת והן כראש ממשלה.

כשנבחרת לראשות הממשלה - ב 2009 בנאום בר אילן הכרזת כך :  " זה שנים שאני פועל ללא לאות להקמת חזית בינלאומית נגד ההתחמשות של איראן בנשק גרעיני". אמרת וצדקת. זה הנושא שמגדיר אותך כראש ממשלה. שום דבר אחר לא באמת מעניין או מעסיק אותך.

כראש ממשלה קבעת סדר יום החלטי וחד  ערכי בנושא זה : שיעבדת את כל  האינטרסים  של מדינת ישראל לעניין האיראני ,שינית את סדרי העדיפויות של מערכת הביטחון , קבעת שאין פנאי  ומשאבים לטפל באיכות החיים כי אנחנו עסוקים בחיים עצמם.

לכן, אדוני ראש הממשלה, ההסכם הזה הוא שלך.

זהו המקרה הבולט ביותר שבו אין דרך לחלק את האחריות על הכישלון. טוב או רע: זה אתה ורק אתה.

למי תגלגל אותו ? לשר לעניינים אסטרטגיים? ,לשר לענייני מודיעין? ,לשר הביטחון?

אין לאן לגלגל אותו, אין גם צורך לערוך בדיקת אבהות ,כי הdna  של הכישלון הזה הוא כולו שלך וברור לחלוטין כי אם היית מצליח בדרכך ,לא היית מאפשר לאיש להיות שותף להצלחה ולכן אין כל סיבה שמישהו יהיה שותף איתך לכישלון.

תקצר היריעה ותתייגע המליאה מפירוט נתיב התעתועים אליו גררת את מדינת ישראל , אך את הדבר המרכזי מוכרחים לנתח .

עמדו בפניך שתי חלופות מרכזיות: האחת העימות הצבאי והשניה ההידברות הדיפלומטית, במיוחד ובעיקר עם ידידתנו ארצות הברית.

בסוף 2012 ,אחרי שהתחלפו כל ראשי המערכת הצבאית  והביטחונית ,אלה שכביכול התנגדו לתקיפה, הגיעו מזכירת המדינה קלינטון ,שר ההגנה פנטה והרמטכ״ל האמריקאי לביקורים שנועדו למנוע מימוש פעולה צבאית ולאפשר זמן נוסף למיצוי הסנקציות והמהלכים הדיפלומטיים. 

ואתה הודעת לאחר ביקורים אלה ואני מצטט:

"זה חייב להשתנות, זה חייב להשתנות מהר, כי הזמן לפיתרון בדרכי שלום הולך ואוזל"

חלף זמן, והסתבר כי באופן מעשי התקיפה ירדה מסדר יומך. מהיכרותי את המשמעויות אני סבור כי זו הייתה החלטה נכונה, אך מרגע שאלה היו פני הדברים היית חייב  לקבל החלטות אמיצות ולבצע את החיבורים נכונים, אך אתה התחמקת מקבלת החלטות , פחדת מהכרעות ועכשו אתה מתחמק מאחריות.

האם זו מנהיגות?? אתה מציג את עצמך כמומחה מס' 1 לנושא האיראני ולכן מצפים ממך להחלטות , למדיניות ברורה , למאמץ מדיני של ממש , במקום זה אתה מתרץ ,מאיים,כועס, נרגן, מאשים,מפזר ומעצים פחדים, הפכת לנביא זעם וחורבן של העת החדשה.

והנה אנחנו מתעוררים למציאות חדשה ,כאשר אויבנו מתחזקים וידידנו מתרחקים, איראן לגיטימית יותר עם משאבים גדולים יותר, שחלקם יוזרמו למימון הטרור והכל בראשות משטר קיצוני ,שלמרות ההסכם לא שינה את דרכו ולא את מסריו , והכל בתקופה בה מבנה המזרח התיכון ,במעגלים הנושקים את גבולותיה של מדינת ישראל , ובמעגלים הרחוקים יותר מתפרק לנגד עיננו והופך עמוס יותר ויותר באירגוני טרור קיצוניים ,בלתי צפויים עם האצבע קלה על ההדק וללא שום אחריות מדינתית, מזרח תיכון שאי השקט שבו ילך ויגבר , מגמות ההתגרענות במדינות נוספות ילכו ויתחזקו ולכן הערכת המצב האסטרטגית הינה חד משמעית וניתן לקבוע כי המציאות היום קשה יותר מאשר המציאות לפני ההסכם, אך אין כל כוונה להתחרות ברטוריקה שלך וביכולתך לתאר את הסכנות , אך החרפת הרטוריקה אינה תחליף לניתוח אמיתי וללקיחת אחריות.

מסיבות מובנות לא אוכל להכנס לפרטים , אך יש מספיק סיבות טובות לשאול אותך, מדוע התעלמת מפתרונות חלופיים שהוצגו ע"י צה"ל ,המוסד ובוודאי המל"ל שמחוייב לכך בחוק?, כמה באמת קיימת את החובה המוטלת עליך לדון בתפיסת "ההיפכה מסתברה "שהייתה שחייבת להיות חלק מהדיון.

ואני פונה אליך אדוני ראש הממשלה, כמי שיושב עדיין על ההגה של המכונית הזו שהיא מדינת ישראל ,עם ישראל, אתה לא יכול להמשיך להתנהג כמו הנהג שהתחפר ובמקום לחשב מסלול חדש ממשיך ללחוץ "פול גז" ולהתחפר עוד ועוד.

עצור רגע! חשוב  מחדש!

המציאות השתנתה ודרושה חשיבה מחודשת ,ולפני שאתה ממשיך בהסתערות שתוכל להעמיק את הקרע ביננו לבין ארה"ב והעולם החופשי , כי זה נראה כמו מסע חסר תוחלת,הרי לא מדובר במצב של ערב הסכם שאז כל מהלך של האמריקאים היה משפיע על ההסכם כולו , היום אנחנו במצב חדש גם אם הקונגרס האמריקאי לא יאשר את החוק המבטל את הסנקציות וגם אם יושג רוב למניעת הווטו של הנשיא, הרי אין זה משפיע על ההסכם ,ההישג המקסימאלי לעצור את הסנקציות האמריקאיות וזה לא ישפיע על שאר המעצמות ,אנחנו כבר צופים בחברות בינלאומיות רבות, שדוהרות לחדש את הפעילות הכלכלית באיראן , האו"ם יאשר את ההסכם היום  ואת ביטול הסנקציות, ואתה לפי מיטב ידיעתי אינך מתוכנן להופיע לפני הדומה הרוסי , הבונדסטאג הגרמני ,הפרלמנט הבריטי , הסנאט הצרפתי או מועצת העם בסין ,שהם כנראה יבטלו את הסנקציות על הסכם וינה,  ולכן אדוני ראש הממשלה , עצור! , עשה חשיבה מחדש , תבחן כיצד ניתן למזער את כישלונך, כיצד ניתן לייצר כלים חדשים שיקטינו את הנזקים הקשים שגרמת למדינת ישראל

אני רוצה לסיים את דבריי ולסכם את "הישיגיו" של ראש הממשלה במאמץ של שני עשורים

רצית להקים חזית בינלאומית נגד איראן ונוצרה חזית בינלאומית נגד ישראל.

רצית להחליש את איראן וליצור לה דה –לגיטימציה , יצרת מצב בו איראן יותר לגיטימית וישראל פחות.

חזרת ואמרת כי כל האופציות על השולחן ומצאנו את עצמנו בלי אופציות ובלי שולחן.

במרץ 2012 אמרת בקול רם ולתשואות חברי איפא"ק את המשפט הידוע:

אם זה נראה כמו ברווז,הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז ,אז זה ברווז"

ולכן תהיה ישר עם עצמך ותעשה חשבון נפש אמיתי ,תגיע למסקנה שאם זה נראה כמו כישלון,נשמע כמו כישלון ומהדהד כמו כישלון זה כישלון! וכולו שלך ולכן על הכנסת להצביע אי אימון בך ובממשלתך.