עמיר פרץ - שכר מינימום לחיילים בסדיר - נאום בכנסת

ח"כ עמיר פרץ (העבודה) בעת מעמד העלאת הצעת חוק גמול לחיילים בשירות חובה  16.11.11 

אדוני היו"ר - כבוד השרים, חברי הכנסת, אני רוצה ראשית להודות לחברי, חבר הכנסת גדעון עזרא, יחד עם עוד 52 חברי הכנסת  שחתמו על החוק, אבל חברי גדעון עזרא בהחלט השקיע בזה רבות ורואה בזה דבר חשוב ביותר.

חברי הכנסת, לפני כשנתיים עמדה הצעת חוק דומה שהצגתי בפני הכנסת, ב-2008 הצלחנו להעביר אותה בקריאה טרומית. לצערנו הרב, בקריאה הראשונה, למרות שהצעת החוק קיבלה רוב, חסרו לנו שני קולות - - בגלל שהחוק הוא חוק תקציבי, והיינו צריכים לגייס 50 קולות כדי שהחוק ימשיך ויגיע לוועדות להשלמתו. 

מדובר בחוק שבא לפצות חיילים בשירות סדיר על אותן שלוש שנים שהם תורמים למדינת ישראל, והחוק הזה מייצר ויכוחים מאוד לא פשוטים, ויכוחים עקרוניים. קודם כול, יש הוויכוח העקרוני שמדבר על כך שאם אנחנו נתחיל לשלם לחיילים שכר חודשי כביכול, או תגמול חודשי, אנחנו הופכים את צבא-הגנה לישראל לחיל של שכירים, והמוטיבציה להתגייס לצה"ל תהיה מוטיבציה שרובה ככולה נובעת מהתגמול. 

אני רוצה להתנגד לכך בכל תוקף. אין לי בכלל ספק שצעירי מדינת ישראל רוצים להתגייס כדי לשרת את מדינת ישראל, כדי לתרום לה. לא במקרה אנחנו רואים שהצעירים הישראלים מתחרים מי יגיע ליחידות מובחרות יותר, ובניגוד לתחושות הכלליות, אז משנה לשנה דווקא המספר של המועמדים ליחידות הטובות ביותר רק הולך וגדל.

ולכן, אני מציע לכולם להסיר את הטיעון הזה. הרי אף אחד לא חושב שאם היו אומרים לחייל: אתה תוכל להשתחרר מצה"ל אבל תוותר על הגמול שלך, אז הבעיה הכספית היתה עומדת לנגד עיניו. בשום פנים ואופן. אם הוא היה מקבל החלטה שהוא רוצה להשתחרר, לא הגמול הכספי היה עוצר אותו.

אבל אני רוצה לפנות דווקא לסיעות הערביות ודווקא לסיעות החרדיות, ששם בעצם יש אוכלוסייה שחלקה הגדול לא מתגייס. אני רוצה לומר לחברי הכנסת מהסיעות הערביות שנכון שבאופן אוטומטי חברי הכנסת מהסיעות הערביות מתנגדים לכל הטבה שניתנת לחיילים, שכביכול יש מאחורי זה איזה תפיסה: מדוע אנחנו צריכים לשפר, לעודד גיוס של חיילים, מוטיבציה לחיילים? לא יעלה על הדעת. אבל אני רוצה להזכיר לכולם, וודאי היושב-ראש זוכר, כי הוא מוותיקי הבית. הרי מה עמד בבסיס הצעת החוק שהעברנו כשהקמנו את הקרן לחיילים משוחררים? הרי היא היתה קשורה לעובדה שביטלנו את אותה קצבת ילדים שהיתה בעבר, שהיתה ניתנת - -

לא, - - קצבת ילדים שניתנה בגין שירות צבאי. הסכום הוכפל. ואז אמרנו: לא יעלה על הדעת שתהיה אפליה, שקצבת ילדים תהיה תלויה בשירות של ההורים, או של בני המשפחה, וזה יוצר אפליה מול המגזר – מגזר המיעוטים, ואמרנו: בואו נעשה הפרדה. קודם כול תהיה קצבת ילדים שווה – ילד הוא ילד, ולא משנה מה עשו הוריו, אבל אמרנו – בואו נתחיל תהליך שבדרך אחרת נשפר את מצבם של החיילים.

אני רוצה גם לומר שהטיעונים של האוצר היו על עלות כספית בלתי אפשרית, ואני רוצה לציין את חברי גדעון עזרא, שבהצעתו מיתנו את ההצעה כדי שהעלות הכספית תהיה נמוכה יותר. בהצעת החוק המקורית נקבע שכל חייל, מיום שהוא מתחיל לשרת, יקבל תמורה של שכר מינימום לכל חודש שהוא ישרת. קודם כול, שינינו את השם של התמורה; במקום לקרוא לזה בחוק "שכר מינימום", אנחנו קוראים לזה "גמול לחיילים", כדי שלא יהיה קשר בין האוכלוסייה העובדת לבין הגמול הניתן. דבר נוסף – ושוב אני מציין את חברי גדעון עזרא, שאמר: בואו נלך קודם רק על השנה השלישית. בהצעת החוק הזאת היום אנחנו מציעים לשפר, ולתת גמול רק לחיילים שבשנת השירות השלישית שלהם – או לחיילות בשנת השירות השניה שלהן, כדי לא ליצור אפליה כלפי חיילות בצה"ל – אבל אנחנו ויתרנו על המטרה המרכזית, שאומרת שצריך לצ'פר חייל מיום שהוא הגיע. אנחנו הוספנו וצמצמנו את העלות התקציבית, בזה שקבענו סכום קבוע, של 2,500 שקלים, ועשינו הבחנה בין חיילים לוחמים לתומכי לחימה בפיצוי שיינתן להם, כלומר לקחנו – בהחלט בצורה מעמיקה – את כל הטיעונים שנשמעו בדיונים בסבב הקודם, והבאנו אותם לידי ביטוי בהצעת החוק.

אני רוצה לפנות לחברי הכנסת. אי-אפשר כל היום לדבר גבוהה גבוהה, לדבר על החיילים, לחבק אותם, לבוא ולתת להם את כל האהבה, ומצד שני כולנו יודעים שהפער שנוצר בין צעיר ישראלי שמשרת וצעיר ישראלי שלא משרת הוא פער גדול, אם בהכנסה כלכלית שצעיר שלא משרת צובר, או אם בכך שהוא הולך ללמוד לימודים אקדמיים. לימודים אקדמיים. מה אנחנו מבקשים? צמצמנו את העלויות באופן דרמטי. אני רוצה להזכיר לכל חברי מסיעת הליכוד: כולם כאיש אחד הצביעו בעד החוק, כי החוק הזה היה בקדנציה הקודמת, והצביעו בעד החוק, עם המסגרת הגדולה, ואני חושב שאין שום סיבה שהפעם נדחה את החוק.

ולכן, בשמי ובשם חבר הכנסת גדעון עזרא, ובשם כל אותם 52 חברי כנסת, אני פונה היום לכנסת ישראל ומבקש: תנו ביטוי מעשי וממשי לכל הצהרות האהבה והחיבוקים שאתם נותנים במשך כל השנה לחיילי הסדיר בישראל. תודה, אדוני.

עמיר פרץ - ביטחון - בית משפט עיליון

עמיר פרץ - איום גרעין האירני - חדשות 10

ח"כ עמיר פרץ על הצעת חוק לשון הרע

ח"כ עמיר פרץ על הצעת חוק  לשון הרע  21.11.11

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין בכלל ספק שהצעת החוק שמניח בפנינו חבר הכנסת מאיר שטרית היא הצעת חוק שראויה לבחינה מעמיקה. אני בהחלט חושב שמעבר לתוצאה – ואני פונה לחברי מאיר שטרית – אין איש ציבור, בוודאי לא חבר כנסת, שלא היה לו בוקר אחד שהוא קם ומצא את עצמו, מה שנקרא - - -

לא, לא רק בעין המצלמה, אבל כמו שאומרים, תחת אותה ביקורת שלעתים אין לה שום קשר למציאות. מי כמוני יודע. תאמינו לי, היו רגעים שאתה קם ומתקומם ואומר: איך ייתכן?

איך ייתכן בכלל, שמישהו מעז, בקלות כזאת? ואני בהחלט חושב שכל המערכת, העיתונאים, התקשורת, צריכים בהחלט גם כן לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמם שאלות. אבל גם כשאני חושב על הנזק האישי שנגרם לי מעת לעת, ואני מעמיד את המשקל, חברי מאיר שטרית, מול העובדה שהפרשנות של מה שהחוק שלך יכול להביא – ואני בטוח שלא לזה אתה מתכוון, כי אני מכיר אותך – הפרשנות אומרת שמתחילים במסע של סתימת פיות. כי בסוף, בסוף-בסוף, הרי אנחנו יודעים שכלי-התקשורת צריכים להיות מספיק אמיצים להיות הבקר מספר אחת, זה שעומד מול השלטון, לאו דווקא מול האופוזיציה. תאמינו לי, אם הייתי מספר לכם סיפורים היום, יש לי ערב שלם לעמוד כאן ולספר על דברים שבאמת לא היו ולא נבראו.

אבל אני שואל שאלה אחרת: אני חושב שאין מקום להגדיל את הפיצוי הכספי, אין מקום לאיים בכסף או בקנסות, אבל לדעתי הגיע הזמן שנטפל בכל מה שקשור בחוקי העיתונות, שבעצם רובם הם חוקים שמבוססים על חקיקה לפני קום המדינה. השאלה היא גם שאלה של חשבון נפש, של איפה המקום שבו יש ועדות פנימיות של העיתונאים, שפעם אחת נראה שהעיתונות בודקת את עצמה ואומרת: אני שוללת.

נכון.  לזה אני חותר.

כי אני חושב שיש מרחק גדול בין עיתונאי שהוא אמיץ לב, שמוכן לשים את כל הקריירה התקשורתית שלו כי יש לו נושא שהוא חושב שזה נושא בנפשו של הציבור, לבין לעתים ילד, באמת, שרק השתחרר ונתנו לו איזה הזדמנות לעסוק קצת בתקשורת, ופתאום הוא, בלי שום בעיה, כבר יודע לנתח את מצבו של ראש הממשלה ושל שר כזה ושר אחר, והוא כבר יודע בדיוק מה חושבים ואיך צריך. אתה לפעמים עומד נדהם, ויש מקום, בהחלט, לבוא ולומר לעיתונאים – אני, בכל אופן, חרף העובדה שאם הייתי מודד את זה לפי חוויות אישיות הייתי מצביע בכל התוקף להצעתו של מאיר שטרית. אבל באווירה הכללית של ההסתערות מול הדמוקרטיה, אני בא ומצביע נגד ההצעה הזו. יחד עם זאת, אני חושב שהגיע הזמן שנבדוק מה הכללים שבהם גם העיתונאים יבדקו את עצמם, גם לאזרחים ולאנשי הציבור תהיה מסגרת שהם יכולים לפנות ולהגיש את דעתם וקובלנתם על עיתונאי, ושם הדברים צריכים להיבחן. תודה.