עמיר פרץ התנועה - שיח חברתי - דוח העוני בישראל

השבוע חזר השיח החברתי ועמד במרכז הדיון הציבורי בישראל.

דו"ח העוני של ארגון לתת יצר תדהמה נוכח העובדה כי ילדים מוותרים על לימודיהם ,על חיי החברה שלהם, על הזכות לצאת לטיול ביחד עם חבריהם לכיתה על הזכות להיות בחוגים ובפעולות משלימות ובמקום זה יוצאים לעבודה כדי לסייע בפרנסת משפחתם.

דו"ח זה זעזע אותי באופן אישי כי זה החזיר אותי אל תמונות הילדות שלי ושל חברי בשדרות ,כאשר גם אנחנו יצאנו כילדים לעבוד בעבודות קשות בחקלאות ,בתעשייה ובבניין, רק כדי להשלים הכנסה ולסייע למשפחותינו.

אני מצטער לקבוע כי ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו החזירה אותנו לשנות החמישים .

לאחר מכן הגענו כולנו לכנס שדרות לחברה שם היה מצעד מרשים של אנשי  ציבור מכל קצוות הקשת הפוליטית.

אף ששר האוצר בעצמו לא העז להגיע וויתר על השתתפותו בפאנל והדבר מעיד יותר מכל כי שר האוצר יודע כי הוא יצר מצב אבסורדי שלא היה כמותו בעבר שבו ככל שהמדינה מתעשרת כך אזרחיה הופכים עניים יותר.

שר האוצר גם ידע שלא יוכל להשיב על השאלה הקשה של מהי  התוכנית הכלכלית שתונח על שולחן הממשלה החדשה בעוד כחודש וחצי ,מיד כשיסתיימו הבחירות , והרי התוכנית הכלכלית כבר מוכנה כי הרי היא הייתה מוכנה כבר קודם לפני ההכרזה על הקדמת הבחירות.

  כל אזרח צריך לדעת שברגע שהוצגה התוכנית הכלכלית בפני ראש הממשלה ,בנימין נתניהו ,אשר כללה בתוכה גזירות קשות על הציבור החלש ביותר בישראל,כולל פגיעה בקצבאות זקנה, קצבאות ילדים,הפחתת שכר במגזר הציבורי,הפחתת תקציבי החינוך  הרווחה  והבריאות וכל זאת כדי להתמודד עם חמישה עשר מיליארד שקל גירעון אותם צריך לצמצם.

כאשר ראש הממשלה שהוא גם שר על לענייני כלכלה ידע כי אם תוכנית זו הייתה מוצגת בפני הציבור הוא היה מפסיד את הבחירות הקרובות ולכן העדיף להונות את הציבור להקדים את הבחירות ולשמור את הגזרות הקשות שיבואו על ראשם של אזרחי ישראל בעוד חודש וחצי.

לצערנו נחשפנו גם למדד החוסן הלאומי אשר השלים את התמונה הקשה במדינת ישראל ,בה מעמד הביניים הולך  ונשחק וציבור העניים בישראל אינו רק מקבלי הבטחת ההכנסה אלה בעיקר אנשים עובדים ששכרם נמוך ולכן למרות עבודתם הקשה הם מוצאים עצמם עם משפחתם וילדיהם מתחת לקו העוני ואין דבר מתסכל מאשר גם לעבוד קשה וגם להישאר מתחת לקו העוני.
 

אני הצטרפתי לתנועה בראשות ציפי ליבני מאחר וכל חיי האמנתי כי לא ניתן להניף רק את דגל הצדק החברתי בלי להניף את דגל השלום.

אני מאמין כי מוכרחים לשנות את סדרי העדיפויות ולהפסיק באופן מיידי את ההשקעות בהתנחלויות הפוליטיות ולהעביר משאבים אלה לטובת ערי הפיתוח והשכונות.

לא ייתכן כי נשלים עם מצב בו ההשקעה לנפש של מדינת ישראל באזרח המתגורר מעבר לקו הירוק תעמוד על 2460 ₪ 
ואילו ההשקעה לנפש בתושבי ערי הפיתוח תעמוד על 1740 ₪ לנפש.

אני מאמין כי ניתן לעשות שינוי חברתי מהותי וצריך להתחיל במהלך דרמטי של חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות של אזרחי ישראל.

שיבטיחו כי ילד יקבל את החינוך המגיע לו כדי שיוכל להתמודד במהלך חייו הבוגרים

שחייל יקבל שכר מינימום בעת שירותו כדי שיוכל לחסוך סכום מכובד ,שיסייע בידיו להתחיל את החיים באזרחות.

שסטודנט יוכל לקבל מענקים והלוואות מהמדינה כדי שיוכל להתפנות  ללימודיו מבלי שיצטרך לעבוד חלק גדול מהזמן וכך יוכל להשיג את ההישגים המקסימאליים.

שעובד בישראל יעבוד קשה אך ידע שהוא מצליח לקיים את משפחתו בכבוד ולתת לילדיו את המגיע להם.

שחולה בישראל ידע כי הוא מקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר ואת השירות הטוב ביותר שגם נותן לו סיכוי להבריא אך גם שומר על כבודו כאדם הגר בחדר ולא זרוק במסדרון.

שמבוגר בישראל ידע שכספי הפנסיה וחסכונותיו מוגנים ולא תתבצע בהם שום תספורת כך שיוכל להזדקן בכבוד.

אם כל אלה יעוגנו בחוק יסוד זכויות חברתיות חוק זה יהפוך לכיפת הברזל החברתית בישראל